עביד נ' סטאר נציגויות ייבוא ושיווק בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שטרית בה מבקש התובע, האוחז בשיק מס' 5000260 המשוך על ידי הנתבעת מחשבונה בבנק לאומי לישראל בע"מ, על סך 50,000 ₪ אשר זמן פרעונו 21.9.04, לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא סכום השיק.

התנגדות הנתבעת לבקשת ביצוע השטר שהגיש התובע התקבלה לאור העובדה כי הועלתה טענת כשלון תמורה מלא מצד הנתבעת, וכב' הרשם בהחלטתו מיום 4.4.05, אף מצא לנכון לחייב את התובע בהוצאות הבקשה בשל סירובו, הבלתי מוצדק לטעמו, ליתן רשות להתגונן לאור מהות טענת ההגנה שהועלתה.

ההליכים בתיק התמשכו עד מאוד, וגם משהוחל בשמיעת ההוכחות, נדרשו שלוש ישיבות לצורך השלמתן בשל בקשת התובע לזמן עד אשר לא הוגש תצהיר מטעמו, בקשה אשר לה נעתרתי, בכפוף להפקדת סכום להבטחת הוצאות, אולם היא גרמה לעיכוב נוסף בשל אי התיצבות אותו העד (אשר לבסוף הובא ממקום מאסרו).

אומר כבר עתה, כי בסופו של יום, ועל אף נסיונו של התובע לשכנעני כי זכותו בשיק גוברת על טענות הנתבעת, דין התביעה להידחות, ולהלן אפרט נימוקי.

1. טענת הנתבעת הינה לכשלון תמורה מלא, שכן היא מסרה את השיק עבור קבלת סחורה מחברת עטה אלעורי ממזרח ירושלים (להלן: "אלעורי"), אולם הסחורה מעולם לא סופקה לה.

בסיכומיה, ובעקבות עדותו של מר עלי עזיז עורי, העלתה הנתבעת טענה נוספת לפיה בהיות חתימת ההיסב על גבי השיק מזויפת, אין התובע בגדר אוחז בשיק, לאור הוראות סעיפים 1 (הגדרת "אוחזר") ו-23 לפקודת השטרות.

2. עפ"י גירסת הנתבעת, היא מסרה את השיק ביום שנקוב בו לפרעון, כשהוא ערוך לפקודת "חברת אל עורי למסחר בע"מ", לידיו של אדם שהזדהה בשם מחמוד שטען כי הוא נציג של אלעורי, וזאת כנגד התחייבותו לספק, למחרת היום, את סחורה שהוזמנה על ידה בסך כולל של 150,000 ₪ (כאשר השיק אמור היה לשמש מקדמה בלבד).

לטענת נציגי הנתבעת הם הכירו את חברת אלעורי כחברה העוסקת בתחום של אספקת כלים סניטריים וקרמיקה, ומאחר והנתבעת רק החלה אז בפעילותה, ולאור ידיעתם כי אלעורי מספקת סחורה זולה, הם פנו אליה (לאחר שקבלו את פרטיה מאדם בחברת "חמת").

למחרת היום, משלא סופקה הסחורה, ולא ניתנו תשובות משביעות רצון על ידי מחמוד, ניתנה הוראת ביטול לשיק. למחרת מתן הוראת הביטול, ביום 23.9.04, הופקד השיק והוחזר בשל ביטולו, ולאחר מכן נעשה נסיון להפקידו פעם נוספת ביום 1.10.04 והוא הוחזר פעם נוספת.

3. טענתו של התובע הינה כי הוא אוחז כשורה ו/או אוחז בעד ערך בשיק שכן לטענתו, השיק נמסר לו כנגד החזרת סחורה שרכש מאדם שהוא הכירו בשם "עבוד", ואשר התברר במהלך הדיון כי שמו המלא הינו עבד אלוהאב ג'וואדת עבדאללה, והוא אותו אדם שהנתבעת הכירה בשם "מחמוד", ונציג אלעורי טען כי הכירו בשם "איברהים" (להלן: "עבוד").

לטענת התובע, כפי שפורטה בתצהיר העדות הראשית המשלים מטעמו (ת/1א – להלן: "התצהיר המשלים"), הוא הזמין בחודש 8/04 סחורה מעבוד שניהל עסק באזור סגולה בפתח תקווה, אשר כללה כלים סניטריים וקרמיקה לריצוף בשווי כולל של 50,000 ₪ ושילם עבורה במזומן. משהתברר לו כי עבוד לא יוכל לספק את הסחורה הספציפית שהזמין, ביטל את ההזמנה ועבוד הציע לו, כי לשם השבת כספו יקבל לידיו את השיק נשוא התביעה. התובע הסכים לכך, וביום 22.9.04 קיבל את השיק לידיו ומנגד, לבקשת עבוד, מסר לו את הקבלה שהיתה בידיו ואשר העידה על ביצוע התשלום עבור הסחורה על ידו.

התובע מוסיף וטוען כי לאחר שהשיק הוחזר ביום 23.9.04, פנה לעבוד לברר את פשר הענין, והלה ציין בפניו כי הוראת הביטול בוטלה ואף מסר לו מספר טלפון של פקידה בסניף הבנק ממנו נמשך השיק, ובעקבות זאת הפקיד התובע פעם נוספת את השיק ביום 1.10.04, אלא שגם בפעם הזו השיק סורב.

חתימת היסב מזויפת ומשמעותה

4. בנוגע לחתימת ההיסב נשמעו בפני עדויות של שני עדים. העד עלי עורי (להלן: "עלי") שהעיד מטעם הנתבעת, ועבוד, שהעיד מטעם התובע.

העד עלי נתן, לבקשת הנתבעת, תצהיר (נ/1) אשר בו הוא הכחיש כי חתימת ההיסב הינה חתימת החברה אלעורי, שכן החותמת אינה חותמת של החברה והחתימה אינה של מי מבעלי זכות החתימה בה. בעדותו ציין העד כי חברת אלעורי הינה חברה שרשומה בשטחי יהודה ושומרון, אינה רשומה בישראל, וכתובתה בבית חנינא. העד ציין כי חברת אלעורי אינה מחזיקה חותמת בעברית אלא בערבית ואנגלית בלבד, ולפיכך חתימת ההיסב אינה יכולה להיות חתימתה.

העד הוסיף עוד כי על אף שהוא מכיר את מר באום, נציג הנתבעת, מעולם לא היו לו קשרים עסקיים איתו, והקשר ביניהם נוצר רק לצורך מתן עדותו במשפט. לעומת זאת ציין העד כי היו לא עסקים עם עבוד בתקופה הקודמת לשנת 2004, וכי עבוד נותר חייב לחברה כספים בסכומים ניכרים (עמ' 1-2 לפרוטוקול).

מנגד, עומדת עדותו של עבוד, לפיה הוא הביא את השיק מהנתבעת לאלעורי, אשר מקום עסקה ברמאללה, אשר שם חותמת על השיק והסב אותו לידיו (עמ' 7 שורות 4-6).

5. לאחר בחינת העדויות והראיות בפני, אין ביכולתי להעדיף אחת מהעדויות, שכן בניגוד לטענת הנתבעת, לשני העדים אינטרס להרחיק עצמם מחתימת ההיסב, זאת על מנת שלא תקום עילת תביעה כנגדם (למרות שאני מודעת היטב לכך שגם התובע יודע שסיכויי התביעה מהם קלושים, אם קיימים בכלל), וכן על מנת להרחיק עצמם ממעורבות בעסקה שנודף ממנה ריח של "עוקץ". אמנם לא הובאו בפני מספיק ראיות על מנת לקבוע בדיוק מה טיב היחסים בין אלעורי לבין עבוד, אולם ברור לחלוטין כי היו ביניהם יחסים עסקיים כלשהם, כאשר כל אחד מהם טוען שהשני נותר חייב לו סכומים ניכרים בגינם.

התרשמתי מהעדויות שבפני כי מעורבותו של של עבוד בענין נעשתה בשם או בעבור אלעורי, או במסגרת אותם יחסים עסקיים שנדמה כי ניתן לומר עליהם כי היו מפוקפקים, ולפיכך אין באפשרותי להעדיף גרסתו של האחד על פני השני.